התפתחות הדואר - תקשורת מחשבים ודואר אלקטרוני

הדואר האלקטרוני - EMAIL - הינו קבצי מלל הכתובים בשפה מוסכמת, המכילים מידע ומסרים המועברים בין אנשים המקושרים זה עם זה באמצעות רשת תקשורת המכילה תאי דואר, שכל אחד מצויד בכתובת. עיקר התעבורה ברשת האינטרנט, בשנותיה הראשונות, הייתה העברת קבצי מלל ומכתבי דואר.

 

ב - 1957 שיגרה ברית המועצות את הלווין ספוטניק לחלל. השג מדעי זה הזין את חששם של מנהיגים אמריקאים מפיגור מדעי וטכנולוגי במלחמה הקרה. ייעודו של פרוייקט (ARPA - Advanced Research Project Agency), שיזמה מחלקת ההגנה האמריקאית, היה - תפיסת מעמד מוביל בתחומי המדע והטכנולוגיה.

 

אחד ההישגים הראשונים של ARPA היה בניית רשת תקשורת מחשבים, שראשיתה בשתי עמדות מחשבים שקושרו באמצעות כבל, והופעלו על ידי תוכנה - Network Application, שאפשרה למחשבים להתקשר בינם לבין עצמם. אך המטרה הייתה מסובכת ושאפתנית יותר - קישור בין עמדות מחשב המרוחקות זו מזו מרחק רב.

 

ב-1967 קישרה רשת (ARPANET) בין מחשבי אוניברסיטאות UCLA, סטנפורד, סנטה ברברה ויוטה, באמצעות כבלים באורך קילומטרים. 4 שנים מאוחר יותר, הצטרפו מחשבים מ-MIT, הארוורד ו-NASA.התוכנות שפותחו איפשרו למדענים לשלוח מסר אלקטרוני - EMAIL - למדענים בכל מיקום אחר. ARPA המשיכה לפרוס את הרשת באמצעות כבלים באוקיינוס האטלנטי. ב - 1973, מחשבים באנגליה ונורווגיה הצטרפו לקהילת ARPANET המתרחבת.

 

ב-1981, ה-NFS (National Science Foundation) פיתחה רשת מחשבים, בהתבסס על מודל ה-ARPANET אך ללא תלות ברשת זו. הרשת החדשה, שנקראה CSNET (Computer Science Network), פותחה בראש ובראשונה כדי שמדענים יוכלי לקבל ולשלוח EMAIL בלא גישה ישירה ל-ARPANET.

 

ב-1986, הודות לתרומת NASA והמחלקה לחינוך בממשל האמריקאי, הפכה CSNET ל- NSFNET (National Science Foundation Network). כקודמותיה, הציעה הרשת החדשה שימושי EMAIL. אך יתרונה העיקרי היה בכך, שאפשרה למדענים גישה מרחוק למחשבי על שמוקמו בפרינסטון ובאוניברסיטת קורנל.

 

מדענים מרחבי העולם דרשו גישה דומה למחשבים אלה. במטרה לתת מענה לדרישה, חתם ה-NSF על הסכם לשיתוף פעולה עם רשת Merit (Merit Network,Inc.) (היום בבעלות IBM ו- MCI) לניהול משותף של הרשת. שם הרשת שונה שוב, עתה לשם אינטרנט. ב -1990 ARPANET נסגרה.

 

שנות ה - 90' היו שנים של גידול מהיר ברשת האינטרנט. עסקים גדולים וגופים ציבוריים החלו לחבר את מחשביהם לאינטרנט. בשנים 1994 ו-1995 עברה הרשת לידיים פרטיות, כ -MCI ו-AGIS. אלה חתמו הסכמים עם חברות קטנות, על מנת לאפשר לאזרחים פרטיים גישה לאינטרנט. חברות אלה ידועות בשם ISP (Internet Service Providers) - ספקי אינטרנט. למרות שקיימים אלפי ספקים בעולם, קיימים בינהם הסכמי שיתוף פעולה לחלוקת משאבים ואינפורמציה, המאפשרים התקשרות בין משתמשים המקושרים לרשת באמצעות ספקים שונים.

 

באמצעות הרשת, ניתן להחליף מסרים, לערוך מחקרים, לנהל שיחות, לצפות בסרטים, להקשיב למוסיקה, לערוך קניות, לקרוא חדשות, ולתכנן חופשות.

 

ההערכה היא, שכ - 80 מליון איש מקושרים כיום באמצעות רשת האינטרנט.

 

שוק האינטרנט בישראל, במחצית השניה של 1998, מנה כ - 200 אלף לקוחות פרטיים, המהווים חדירה של 14% מכלל בתי האב במדינה ישראל. בסוף 1997 החדירה עמדה על 9%, בסוף 1996 כ-5% ובסוף 1995 כ-2%. במגזר העסקי, 20 אלף חברות בישראל מחוברות לאינטרנט, והן מהוות כ-% 79 מהשוק העסקי. היקף השוק כולו, על פי הערכות, היה באוגוסט כ - 75 מליון דולר, מזה 60 מליון דולר במגזר הפרטי ו - 15 מליון במגזר העסקי.

 

ההערכות הן, כי בשנת 2002 ינוע מספר המנויים הפרטיים עד ל-490 אלף, שישקפו חדירה ל - 26% ממשקי הבית. בשוק העסקי, תגיע החדירה בסוף 2002 ל - 90% - כ - 25 אלף חברות. ההיקף הכולל של השוק יגיע ל - 200 מליון דולר, מזה 170 מליון דולר פרטי ו-30 מליון דולר עסקי.

 

בארה"ב תגיע החדירה ב - 2002 ל - 34%, בבריטניה ל - 33%, בשוודיה ל - 32%. בהולנד, צרפת, ספרד ואיטליה השיעורים יהיו קטנים מאלה שבישראל .(26%)