התפתחות הדואר - דואר אויר וים

השימוש בדואר ים נותן מענה לגידול בנפח "דברי דואר אחרים" כדברי דפוס, או מצרכים וסחורות שהעברתם אינה דחופה לבעליהם.

 

הרומאים השתמשו להעברת ידיעות בדרך הים השתמשו באניות מפרשים וכן הובילו בים משאות בכל אגן הים (naves cursoriae) מהירות התיכון, אירופה המערבית, מבריטניה ועד גבול ערב ופרס.

 

גם הבריטים נהגו לשלוח מכתבים מעבר לים במפרשיות מהירות, שכונו "ספינות דואר", ושהיו בבעלות משרד הדואר הבריטי או חכורות בידיו. מהירותן נועדה לא רק להביא למסירה מהירה ככל האפשר של דברי דואר, אלא גם לאפשר להן לחמוק מפני ספינות פיראטים, והפקודה שניתנה לקברניטיהן הייתה: לא להיכנס לקרב לעימות עם שודדי ים אלא בלית ברירה.

 

בראשית המאה ה - 19 הוחלפו מפרשיות אלו בספינות קיטור, ומאז 1840, החלו גם אניות גדולות לעסוק, בצד הובלת נוסעים ומטענים, בהובלת דואר לארצות שמעבר לים.

 

את ראשיתו של דואר האוויר יש לראות בימי המלחמה הצרפתית-גרמנית בשנים 1871-1870 , כשהטיסו צרפתים דברי דואר מפאריס הנצורה, באמצעות כדורים פורחים ממולאים גז. בשנת 1919 הוחל במשלוח דואר בין לונדון לפריס בדרך האוויר. האווירון הוא אמצעי ההובלה הטוב ביותר לדואר בין-יבשתי, אף על פי שהוא יקר יותר מן הדואר ביבשה ובים. בימינו כבר מפותח שירות דואר האוויר בכל רחבי התבל, ומכתב מישראל לארה"ב, קנדה או אוסטרליה, מגיע ליעדו תוך פחות משבוע ימים ולארצות אירופה תוך יומיים-שלושה.