הדואר בראי הזמן - דואר ישראל

עם ייסוד מדינת ישראל הוקם בממשלה משרד הדואר, אשר בשנת 1971 הוסב שמו למשרד התקשורת.

סמל הדואר הישראלי, איילה דוהרת, לקוח מן המקורות: "איילה שלוחה", המסמלת את המהירות, כפי שמובא בברכת יעקב לבניו (בראשית מט, פסוק יא). איילה זו מופיעה בבול שהוצא במיוחד לציון קבלת ישראל לאיגוד הדואר הבינלאומי, בשנת 1950. קשרי הדואר עם חו"ל חודשו בדרך של הסכמים עם מדינות בודדות. שתי המדינות הראשונות שחידשו קשרי הדואר שלהן עם ישראל היו צ'כוסלובקיה וארצות הברית. מאז קבלת ישראל ל-UPU, הרחיב הדואר העברי את שירותיו הבין-לאומיים, עד שהקיפו את מרבית מדינות העולם (מלבד ארצות ערב). במאי 1952 השתתפה ישראל לראשונה בקונגרס הדואר העולמי, שנערך בבריסל.

ביום הקמת המדינה, 15.5.48, היו 39 בתי דואר, 11 סניפים ו-47 סוכנויות. משרד הדואר נדרש לספק ולפתח שירותי דואר לאוכלוסייה שגדלה בלמעלה מ-% 100 בשנותיה הראשונות של המדינה, ואשר התפרסה על מרחב גיאוגרפי רב, עקב מדיניות הממשלה. הגידול התבטא במספר בתי הדואר והסניפים ופריסתם: בשנת 1958 - היו 57 בתי הדואר, 34 סניפים, 147 סוכנויות דואר, 22 קוי דואר נע. בשנת 1960 - היו 65 בתי דואר, 44 סניפים, 204 סוכנויות, 29 קווי דואר נע. בשנת 1962 - היו 70 בתי דואר, 50 סניפים, 211 סוכנויות, 29 קווי דואר נע. בשנת 1967 - היו 80 בתי דואר, 78 סניפים, 282 סוכנויות, 30 קווי דואר נע.

היקפם של שירותי הדואר מקבילים בהתפתחותם להיקפו של המשק הישראלי, לפיכך חל גידול תלול והתרחבות שירותי הדואר, במקביל להתפתחות המשק, בעשור הראשון והשני למדינה. הגידול בא לידי ביטוי ברכישה ושיפור האמצעים להעברת ומיון מכתבים, חבילות ודברי דואר אחרים, ופריסה רחבה יותר של בתי דואר ותיבות דואר. הדואר הגיע לישובים רבים ומרוחקים, ורק בשנות ה-60 הושלם הכיסוי הגיאוגרפי, ושירות ניתן בכל מקום ישוב במדינה, כולל ישובים ערביים, קטנים ומרוחקים ביותר, אליהם הגיע "דואר נע", פטנט ישראלי מקורי.

הדואר, כשירות ציבורי, שם לו ליעד לקדם אינטרסים כלליים וחברתיים, על ידי סיוע לפיתוח קשרי מסחר פנימיים וקידום מפעלי תרבות ומדע באמצעות מדיניות תעריפים מוזלים ומתן הנחות למשלוח ספרים, כתבי-עת, תקליטים ועוד. כן ניתן השירות לחיילי צה"ל ולכבדי ראייה חינם.

בתי הדואר היו הזרוע המבצעת עסקאות כספיות של משרדי הממשלה, רשויות מקומיות ומוסדות ציבוריים אחרים, כך שלשירותי הדואר חשיבות מרכזית בעשייה הציבורית והפרטית.

שירותי הדואר היו חייבים, אם כן, לחזות מראש את ההתפתחות הצפויה בשנים הבאות במשק וכן את הצרכים הגדלים ומשתנים של ציבור הלקוחות, על מנת להשתלב בכלכלה ובחברה ולפעול באופן רווחי ומשביע רצון.

בשנת 1966 הציג שר הדואר אליהו ששון, מי שהיה שר הדואר בשנים 1966-1961, את תכנית האב 1980-1966, שהשתרעה על פני25 כרכים עבי כרס, פרי עבודתם של 200 עובדים במשך 17 חדשים. המסר העולה מתכנית האב הוא ברור, לנוכח ביקורת ציבורית מתמדת: "חובתנו לתת את השירות הטוב ביותר", כדברי השר. התכנית התמקדה, בשיפור הטלפוניה , שידורי הרדיו והטלוויזיה, וניכר שיש התאמה בין פיתוח שירותי הטלקומוניקציה למידת השימוש בסוגים שונים של דברי דואר, כמו מכתבים וגלויות.

בשנת 1968 הכריז שר הדואר, ישראל ישעיהו, שדואר ישראל, שסמלו "איילה שלוחה" רץ כצבי, לקראת העידן החדש של הטכנולוגיה בתחום התקשורת, ו"מריץ" איתו יחד את מדינת ישראל בהתפתחותה.

ניתן היה לצפות לגידול בפעילות הדוארית, לנוכח הגידול בצמיחת המשק והגידול באוכלוסייה. אי אפשר היה לתכנן בלי להביא בחשבון את הגורם האנושי. ההתרחבות הצפויה בכל ענפי הדואר וההשקעות גדולות ברכישת ציוד חדש ובהפעלת שיטות עבודה מודרניות (קורא אופטי, הטמעת מיקוד ועוד), חייבה גיוס עובדים והכשרתם בהיקף נרחב.

בשנים 1969-1965 התחוללה "מהפיכה שקטה" בדואר, שותפיה היו הנהלת המשרד וקבוצות עובדים, שהביאה לשינויים בסדרי העבודה והתפוקה, ברמת השכר וביחסים בין ההנהלה לעובדים. הפעלתה שלשיטת שכר-העידוד הגדילה את התפוקה ואת שכר העובדים גם יחד.

בשנת 1971 הוסב משרד הדואר למשרד התקשורת. כבר בתחילת שנות ה - 70 הגיע משרד התקשורת בישראל להכרה, בדומה למינהלי דואר שונים באירופה ובמדינות אחרות, כי מערכת המפעילה ומקיימתשירותים ציבוריים חיוניים לאזרחי המדינה על בסיס עסקי, תתקשה לתפקד בתוך מסגרת ממשלתית, ואינה יכולה לקיים את שירותיה ברמה משביעה רצון וביעילות, כראוי לצרכים החברתיים והעסקיים המשתנים בישראל.

בהתאם להחלטת הממשלה 30.7.2002 בדבר רפורמה בענף הדואר חדלה רשות הדואר להתקיים ביום 28.2.2006 ופעילותה על כל מרכיביה וכל הכלול בה וכן עובדיה הועברו לחברת דואר ישראל בע"מ.